החלטה בתיק ע"מ 1307/10

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של יידוי אבנים, ונטען בו כי ביום 24/02/10 העורר יידה אבנים, ביחד עם אחרים, לעבר ג'יפ צבאי שנע באזור חברון. בימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה וקיימת עילה של מסוכנות, ולכן הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, למרות עובדת היותו קטין. על כך הערר, כאשר לטענת הסנגור קיימת חולשה בראיות מפני שלא נשמר קשר עין רצוף של עד תביעה 2, שהינו המפליל היחיד של העורר, בין יידוי האבנים ובין מעצרו של העורר כרבע שעה לאחר מכן. לפיכך עותר הסנגור לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. אכן קיימת עדות מפלילה יחידה של עד תביעה 2, שאמנם טוען בעדותו מיום 25/02/10 כי זיהה בוודאות את העורר כמי שנמנה על מיידי האבנים לעבר הג'יפ שבו נהג, אולם מציין גם כי בין יידוי האבנים ובין המעצר, הוא נסע להביא את המ"פ לזירה, ורק לאחר רבע שעה הבחין שוב בעורר. העד לא מתאר באלו נסיבות הבחין בעורר עובר לעצרו.

הנסיבות שלפנינו דומות מאוד לנסיבות שנדונו בע"מ 3066/08, שבו נאמר כי היעדר קשר עין רציף יוצר חולשה מסוימת בראיות. כאשר חולשה ראייתית זו מצטרפת לנסיבות קולא נוספות, ובכללן גיל צעיר מאוד, עבר נקי והעובדה שמדובר באירוע חד פעמי, יש לשקול חלופת מעצר. כך אף ביחס לעורר שלפנינו: הוא יליד מאי 95' וטרם מלאו לו 15, וגם מראהו וחזותו מעידים על גילו הצעיר. הוא מכחיש את החשדות נגדו, וטוען כי נעצר בעת שהיה בנסיבות תמימות סמוך לביתו. הוא לומד בבי"ס יסודי ועברו נקי. מדובר כאמור בעדות מפלילה יחידה שאין לה תימוכין בראיות אחרות, וקיימת בה חולשה מסוימת.

נראה לי כי המשקל המצטבר של כל הנסיבות המקלות הללו, מקהה במידה מסוימת גם מעילת המסוכנות, ומאפשר להסתפק בחלופת מעצר. לא למותר לציין לעניין זה כי אביו של העורר נכח בדיון, ולאחר שקיבל את רשות בית המשפט לדבר, התחייב באופן אישי כי ידאג שהבן ילך רק לבית הספר והוא לא ייתן לו לברוח מהבית, כלשונו.

נוכח האמור, התוצאה היא כי הערר מתקבל, והעורר ישוחרר ממעצר בכפוף למילוי התנאים הבאים:

1. הפקדת 3,000 ש"ח במזומן.
2. ערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח.
3. העורר יימצא בביתו בהשגחת אחד מהוריו, ויוכל לצאת רק ללימודים בבית הספר, או לטיפול רפואי, כאשר אחד ההורים נלווה אליו בדרכו. רשמתי לפני את התחייבותו של האב בעניין זה.

מובהר בזאת כי אי התייצבות לדיון שנקבע, או הפרת תנאי השחרור, עלולה להביא לחילוט הפיקדון.

בשולי הדברים, אני מבקש להתייחס לטענת הסנגור כי העורר וקטין נוסף שהו בכלא ביחד עם עצירים בגירים. מאז כניסתו לתוקף של תיקון 109 לצו בדבר הוראות ביטחון, לפני חודשים אחדים, קיימת חובה סטטוטורית להפריד בין קטינים ובין בגירים במעצר. כך עולה מסעיף 46 יד לצו בדבר הוראות ביטחון, כפי שנוסף במסגרת תיקון 109 האמור, אשר כותרת המשנה שלו היא "בתי מעצר לקטינים". בשל חשיבות הדברים, אביא את נוסח הסעיף כלשונו:

מדובר כאמור בחובה סטטוטורית שמוטלת על מתקן הכליאה, ואם אכן נכונה טענת הסנגור כי העורר וקטין נוסף שהו ביחד עם בגירים, יש לנקוט באופן מיידי בצעדים הנדרשים כדי להפריד בין קטינים לבגירים, הן במאסר והן בשלב המעצר. לא למותר לציין כי לפי סעיף ההגדרות בתיקון 109, קטין הוא מי שטרם מלאו לו 16 שנים.

עותק מהחלטה זו יועבר למפקד בית סוהר עופר להמשך טיפולו הדחוף באמור לעיל.

ניתנה היום, 3 במרץ 2010, י"ז באדר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: